תענוג!

מריו ורגס יוסה: תעלוליה של ילדה רעה
מספרדית: טל ניצן
אחוזת בית, הוצאת ספרים



לא בכל יום נופל לידי ספר שאינני מצליחה להניח מן היד. הסיפור הזה, המסופר על ידי דמות המקבילה למחבר בגיל וברקע משפחתי, מתחיל בשנות החמישים בעיר לימה, בירת פרו. ילדי בית הספר התיכון מוקסמים מהופעתן של שתי נערות שובבות שהגיעו מצ'ילה, והן יותר נועזות וחצופות מן הבנות המקומיות. עד מהרה המספר מתאהב באחת מהן, הנקראת לילי, ויחסו אליה לא משתנה גם כאשר מתברר שהיא איננה מה שאמרה שהיא.

מכאן ואילך לאורך עשרות שנות חייו, המספר נתקל בנערה-האשה הזאת שוב ושוב, בארצות שונות, במסגרות שונות. הוא קורא לה "ילדה רעה" - כינוי שהיא ראוייה לו מכל בחינה - והיא קוראת לו "ילד טוב". תעלוליה אינם מעשי קונדסות כי אם רמאויות שונות, ניצול גברים עשירים - כי היא מודה בפה מלא שרק אלה מעניינים אותה - ובריחות של הרגע האחרון מפני הרשויות ומפני העונשים הצפויים. פעם אחר פעם המספר, העובד כמתורגמן באונסק"ו ובשעות הפנאי מתרגם ספרות יפה מכמה שפות לספרדית, מציל אותה מתוצאות מעשיה. למרות שבמהלך חייו הוא יוצר קשר עם נשים אחרות, אף אחת לא נטועה בנשמתו כמוה.

במהלך הסיפור הוא מתייחס למתרחש בפרו מולדתו, לתהפוכות המשטר שם מימי ממשלתו הראשונה של בלאונדה טרי ועד השנייה, שביניהן משתרעות שנים נוראות של דיקטטורה צבאית, לשינויים המתחוללים בעיר לימה, וגם לחיים בפריס, בה הוא מתגורר שנים רבות, ולקראת הסוף במדריד, אותה הוא מתאר בציוריות נדיבה. עבודתו במוסדות האו"ם מפגישה אותו עם נציגי ממשלות שונות, ואם כי הוא אינו מתעמק הרבה בהיבט הזה של חייו, הבזקים מן המתרחש בזירה הבינלאומית שבים ומופיעים. אבל הנושא המרכזי הוא "הילדה הרעה", והוא מגיע לשיאו בפרק היפני של חייה והשלכותיו המזעזעות. ריקרדו, המספר, אינו מסוגל להתנתק ממנה גם במצבים המכוערים ביותר. צידה החיובי של "הילדה הרעה" - צד שאינו מפותח במיוחד - מתגלה רק ביחסיה עם ילד וייטנמי שאומץ על ידי ידידיו של ריקרדו, המתנהג כאילם. דווקא היא, המופרעת וחסרת המצפון, מצליחה לגרום לו להיפתח ולדבר.

הסוף, כמובן, רע, כפי שהיה חייב להיות. עד שמגיעים אליו כבר יודעים מה לצפות מן הגברת הזאת, ואם כי הקורא היה בוודאי שמח אילו מצאו הגיבורים סיומת מתוקה ומרגיעה להרפתקאותיהם החובקות-עולם, ברור שאין לצפות לה. כאן התעוררו בי רגשות מעורבים ואפילו קצת רגש אשמה שנהניתי כל כך מן הסיפור - הרי מאז ומעולם כל הגיבורות הנועזות, השוברות מוסכמות, בספרות המערבית (ולא רק בה) סופן רע ומר. כזה הוא סופן של המרקיזה מרטיי ב"יחסים מסוכנים", מאדאם מארנף ב"דודנית בט" של בלזאק, "נאנא" של זולא, "מאדאם בובארי", "אנא קרנינה", בקי שארפ ב"יריד ההבלים" של תאקריי, ליידי דדלוק ב"בליק האוס" של דיקנס, וכן הלאה... האם באמת הגיע ל"ילדה הרעה" העונש הקשה שנפל בחלקה לבסוף - או שמא המחבר חש עצמו חייב להענישה?

אינני יודעת. מה שכן - זהו ספר מצויין, קריא להפליא, שנון, אירוני ונודע ללב. יתר על כן - התרגום העברי ממש מעולה. הוא מעביר את המרקם והאווירה על גלגוליה והתפתחויותיה, בדייקנות ובחן, עד שהקורא שוכח שהוא קורא תרגום. איזה תענוג!

סוף