מרגרט אטווד היא לא רק סופרת מצויינת עשירת-דימיון - כפי שראינו ב'מעשה השיפחה' - היא גם אשה הקשובה למתרחש בעולמנו. הספר שלפנינו הוא דיסטופיה שקל מאוד להאמין בה, כי כמה ממרכיביה כבר קיימים. צפון אמריקה, בה מתרחשת העלילה, מחולקת לשתי חברות: מצד אחד, קהילות מדעיות החיות בתוך מתחמים מגודרים ושמורים היטב - המכונים 'מודולים' - שם נעשית העבודה המדעית בקצב מזורז, בעיקר בשטח ההנדסה הגנטית והמקצועות המשרתים אותה (כולל פרסומת ותקשורת). תושבי המודולים נהנים מפריווילגיות מופלגות, לעומתם, חייהם של ההמונים בערים ובכפרים הרבה פחות נוחים אבל גם יותר פתוחים. התאגידים, עם השרותים החשאיים שלהם, מתפקדים כשילטון לכל דבר.

הסיפור הוא סיפורו של 'איש-השלג', לשעבר ג'ימי, שגדל באחד המודולים, וידיד נעוריו המכונה 'בז', גאון מדעי האחראי להתפתחויות הדרמטיות המובילות לקטסטרופה גלובלית. זהו סיפור המשלב מוטיבים מוכרים היטב - המדען 'המטורף', נוסח פרנקנשטיין או ד''ר מורו; היהירות האנושית ('היבריס'), הממיטה שואה על העולם; החברה הטוטליטרית החודרת לחיי הפרט; תקשורת עממית המתירה כל דבר בשם הבידור, כולל פורנוגרפיה אלימה, הוצאות להורג, משחקי מחשב כגון 'הכחדתון'... בז, ידידו המוכשר של ג'ימי-'איש השלג', נעשה כוכב עליון של תאגיד 'ווטסון-קריק' (על שם שני המדענים שפיצחו את הצופן הגנטי באמצע המאה העשרים). שם מפתחים מיני המצאות של הנדסה גנטית, כגון 'גושעוף' - תרנגולת חסרת ראש ורגליים שכולה בשר לאכילה, 'כלזבים', שהם הכלאה גנטית של כלב עם זאב, וכמובן ה'שתלזירים' - חזירים מרובי אברים פנימיים לצורך השתלה. בז השאפתן מבקש לשפר את המין האנושי - לא פחות ולא יותר. הוא רואה את כל פגמי האדם ומנסה בשיטות של הנדסה גנטית ליצור אדם חדש - לא אלים, לא פגיע, חסין בפני מפגעי הטבע, חברותי ומתון. הפרוייקט שלו, הנקרא 'גן-עדן', מייצר את האנשים החדשים הללו. כאן נזכר הקורא ב'עולם חדש אמיץ' של אולדוס האקסלי, אבל 'מיזם גן-עדן' מרחיק לכת הרבה יותר. 'יהיה אפשר ליצור אוכלוסיות שלמות בעלות מאפיינים שנבחרו מראש. יופי, כמובן; לזה יהיה ביקוש גדול. .( והכנעה: כמה מדינאים בעולם גילו התעניינות בתכונה זו' (עמ' 327 אבל השואה הגלובלית הורסת את הכל. היצורים התמימים שייצר בז אמנם שורדים, אבל קיומם אף הוא תלוי על בלימה בשל הזיהום הסביבתי, בעלי החיים המסוכנים, כגון הכלזבים והשתלזירים. הצוויליזציה האנושית נכחדת. ג'ימי, המכונה 'איש השלג' על ידי הבזאים, חושב שהוא האדם האחרון, אבל מגלה שיש עוד בני אדם המתקיימים פה ושם בתנאים הכמעט בלתי-אפשריים.

הדמות השלישית בסיפור - מלבד הוריהם של בז וג'ימי, המרכיבים את המסגרת הדמות השלישית בסיפור - מלבד הוריהם של בז וג'ימי, המרכיבים את המסגרת האנושית של ילדותם וממחישים את ההתפתחויות בחברת המודולים - היא ניאלה, צעירה מדרום-מזרח אסיה שבז וג'ימי ראו לראשונה בסרט פורנו-ילדים בטלויזיה. סיפורה האישי לא ממש משתלב בסיפור הכללי, והיא נותרת קצת כמעין סרח-עודף שנועד להקנות מימד רומנטי-ארוטי למונולוג של 'איש השלג'. למי שנבהל מכמה מהתפתחויות המדע היישומי בשנים האחרונות הספר הזה ישמש כמניפסטו. פרימן דייסון ואחרים, הרואים בעיקר את הפוטנציאל החיובי בפריצת-הדרך בגנטיקה, מן הסתם יפרשו את הספר כעויין לקידמה. יחליטו הקוראים.

סוף