(פורסם בהגדה השמאלית)

רק לפני זמן קצר כתבנו, יעל ואני, דברי הספד על חברנו אמנון קפליוק ז"ל, מבלי שנדברנו בינינו. זה נראה לשנינו טבעי בהחלט לכתוב דברים די דומים על איש, שעימו הלכנו כברת דרך ארוכה בשמאל הרדיקלי החופשי, שלא היה כבול בנאמנות אורתודוכסית למפלגה פוליטית כלשהי. את יעל אהבתי מאוד. היא הייתה ישרה כפלס, לעתים אפילו רגשנית, אבל יכולתה האנליטית לא נפגמה מהסנטימנטים הכנים שליוו אותה לאורך כל דרכה. היא הייתה לא רק ישרה, אלא אפילו ישרנית. לעתים דימו בני תמותה רגילים כמוני שהם יתקשו לעמוד באמות המידה שלה. אבל גם יריבים פוליטיים התרשמו מהעקביות שלה: יעל תמיד עמדה לצידם של החלשים נגד החזקים. המוטו הזה היה נר לרגליה, בשני הנתיבים שבהם צעדה: בליברליזם הנאור במישור האזרחי, ובשמאל הסוציאליסטי במישור המדיני והחברתי.

המשך