לא לחזור על ההיסטוריה!
באוקטובר
1956 פלשה
מדינת
ישראל
למצרים,
תוך
תיאום עם
בריטניה
וצרפת,
המעצמות
הקולוניאליות
שקיוו
להשתלט
מחדש על
תעלת
סואץ,
אותה
הלאים
נשיא
מצרים
הצעיר
הרדיקלי
גאמל עבד
אל-נאצר.
ההנחה
היתה
שברית-המועצות,
השקועה
בדיכוי
המרד
בהונגריה,
תהיה
עסוקה
מכדי
להתגייס
לעזרת
מצריים
ולא
תפעיל
כוח נגד
שלושת
השותפות,
וכי ארה''ב
אף היא לא
תרצה
להסתבך
בענייני
המזרח
התיכון
כאשר
ארועים
כה רבי
משמעות
מתרחשים
בגוש
הסובייטי.
- אתם
יודעים
איך זה
נגמר.
ארץ ומדינה
(פורסום בהגדה השמאלית, 3.6.2009)
מהו סוד
קיסמה
המיוחד
של הארץ
הזו? מדוע
דווקא
כאן
נוצרה
התרבות
שהולידה
את התנ''ך
ולימים
את הברית
החדשה? מה
משך לכאן
אימפריות
וכובשים
שונים
במהלך
אלפי
שנים?
התשובה
הפשוטה
היא
כמובן
המיקום
הייחודי-אסטרטגי
של רצועת
החוף
הזאת
המחברת
בין
קידמת
אסיה
לבין
אפריקה,
על
אם-הדרך
בין
התרבויות
הקדומות
במסופוטמיה,
מצרים
וארץ
החיתים,
ובהישג
מפרשיות
מאיי
יוון
וכרתים.
לימים גם
דרכם של
האירופים
למזרח
הרחוק
עברה כאן.
גם לו
היתה זו
ארץ
נטולת כל
חן
וייחוד,
היה
מיקומה
הגיאוגרפי
מקנה לה
ערך רב.
אשמה, אחריות וזכויות
(פורסם בהגדה השמאלית, 14.5.09)
אז
האפיפיור
לא התנצל
על
התנהגות
הכנסייה
הקתולית
בזמן
מלחמת
העולם
השנייה.
אבל הוא
גם לא
ביקש
שיכירו
לו תודה
על
התנהגות
האפיפיור
יוחנן ה-23,
כאשר היה
עדיין
החשמן
רונקאלי
בבולגריה
באותה
תקופה,
ופעל
במרץ
להציל
יהודים.
מישהו
כאן עוד
זוכר את
זה? מישהו
כאן זוכר
כמה
ילדים
יהודים
ניצלו
בזכות
חירוף-נפש
של
נזירים
ונזירות?
אוהבי הארץ ואוהבי המדינה
(מכתב להארץ, פורסם 7.4.2009)
‘נורא
חם בקיץ
במדינה
הזאת,’
אמר לי
מישהו.
'ולפני
המדינה,
לא היה חם
פה בקיץ?'
שאלתי.
הבן-אדם
נבוך
לרגע
ופרץ
בצחוק.