פורסם ב’הארץ’

פעם בשנת ארבעים-ושתיים
הייתי ביחידה טובה
ועשינו אימונים בלואיזיאנה.

היה ליל ירח והמפקד אמר
צריך לחצות את הנהר הזה.
ככה זה התחיל - אנחנו
בבוץ עד הברכיים
והטיפש אומר ללכת הלאה.

הסמל שואל: "המפקד,
אתה בטוח שזאת הדרך לבסיס?"
"בטוח, סמל! קדימה!

אני חציתי את הנהר הזה
קילומטר מפה. יהיה קצת רטוב
אבל לא נורא - צ'יק צ'ק
נהיה ביבשה".

אנחנו בבוץ עד המותניים -
והטיפש אומר ללכת הלאה.
אומר הסמל: "המפקד,
עם כל הציוד הזה לא נוכל לשחות".

"תפסיק לשקשק, סמל!"
אומר המפקד. "צריך רק נחישות.
בואו, חברה, אחרי!"
אנחנו בבוץ עד הצוואר
והטיפש אומר ללכת הלאה.

פתאום נכבה הירח.
שמענו קריאה חנוקה
וראינו על המים
את הקסדה של המפקד.

"אחורה פנה!" צועק הסמל,
"עכשיו אני אחראי".
בקושי יצאנו מן הבוץ
והקצין איננו.

התפשטנו וקפצנו ומצאנו
את גופת המפקד תקועה בסחף.
הוא לא ידע שנחל אחר נשפך
לנהר הזה לא רחוק
מאיפה שהיינו.

איזה מזל שנחלצנו
מן הבוץ כשהטיפש
אמר לנו ללכת הלאה!

=
נו, לא אטריח אותכם
עם המוסר-השכל.

תבינו אותו לבד
אם אתם עוד על הרגליים

ורוצים לשמור על הבריאות.

אבל כל פעם כשאני קורא

עיתון אני נזכר -

אנחנו בתוך הבוץ

והטיפש אומר ללכת הלאה.

עד המותן בתוך הבוץ

והטיפש אומר ללכת הלאה.

עד המותן! עד הצוואר!

תיכף יהיה עמוק מדי

גם לבחור גבוה...

עד המותן בבוץ עמוק

והטיפש אומר ללכת הלאה!
החדשות, הכותרות והסיפורים המעניינים - אצלך במייל.
>> לחץ להרשמה לניוזלטר של הארץ <<
פרסומת: טיולים מיוחדים לחנוכה לך ולנכדים

בשנת 1972 , זמן לא רב אחרי שחזרתי לארץ אחרי העדרות ממושכת מאוד, עבדתי במשרד החוץ במחלקת ההסברה (קרי, תעמולה). אחת ממשימותי הראשונות היתה להפיק חוברת תחת השם
Desecration
– חילול-קודש - על מה שנעשה בהר הזיתים תחת השלטון הירדני. היו בחוברת צילומים רבים של מצבות שבורות ומנופצות, של הכביש הסלול המוליך למלון 'אינטרקונטיננטל', ותיאורים מפורטים של הפגיעה החמורה בבית הקברות היהודי הותיק תחת השלטון ההאשמי. החוברת נשלחה לכל הנציגויות הישראליות ברחבי העולם, בצירוף מכתבים המציעים כיצד להציג את הנושא בפני הממשלות המקומיות והתקשורת