עד המותן בתוך הבוץ
11–2006
מאת תירגמה מאנגלית יעל לוטן, ניו יורק, 1967, פיט סיגר
פעם בשנת ארבעים-ושתיים
הייתי ביחידה טובה
ועשינו אימונים בלואיזיאנה.
היה ליל ירח והמפקד אמר
צריך לחצות את הנהר הזה.
ככה זה התחיל - אנחנו
בבוץ עד הברכיים
והטיפש אומר ללכת הלאה.
הסמל שואל: "המפקד,
אתה בטוח שזאת הדרך לבסיס?"
"בטוח, סמל! קדימה!
אני חציתי את הנהר הזה
קילומטר מפה. יהיה קצת רטוב
אבל לא נורא - צ'יק צ'ק
נהיה ביבשה".
אנחנו בבוץ עד המותניים -
והטיפש אומר ללכת הלאה.
אומר הסמל: "המפקד,
עם כל הציוד הזה לא נוכל לשחות".
"תפסיק לשקשק, סמל!"
אומר המפקד. "צריך רק נחישות.
בואו, חברה, אחרי!"
אנחנו בבוץ עד הצוואר
והטיפש אומר ללכת הלאה.
פתאום נכבה הירח.
שמענו קריאה חנוקה
וראינו על המים
את הקסדה של המפקד.
"אחורה פנה!" צועק הסמל,
"עכשיו אני אחראי".
בקושי יצאנו מן הבוץ
והקצין איננו.
התפשטנו וקפצנו ומצאנו
את גופת המפקד תקועה בסחף.
הוא לא ידע שנחל אחר נשפך
לנהר הזה לא רחוק
מאיפה שהיינו.
איזה מזל שנחלצנו
מן הבוץ כשהטיפש
אמר לנו ללכת הלאה!
נו, לא אטריח אותכם
עם המוסר-השכל.
תבינו אותו לבד
אם אתם עוד על הרגליים
ורוצים לשמור על הבריאות.
אבל כל פעם כשאני קורא
עיתון אני נזכר -
אנחנו בתוך הבוץ
והטיפש אומר ללכת הלאה.
עד המותן בתוך הבוץ
והטיפש אומר ללכת הלאה.
עד המותן! עד הצוואר!
תיכף יהיה עמוק מדי
גם לבחור גבוה...
עד המותן בבוץ עמוק
והטיפש אומר ללכת הלאה!
החדשות, הכותרות והסיפורים המעניינים - אצלך במייל.
>> לחץ להרשמה לניוזלטר של הארץ <<
פרסומת: טיולים מיוחדים לחנוכה לך ולנכדים
|