יצא המרצע מן השק סבר פלוצקר, בעל הטור הכלכלי בעיתון ידיעות אחרונות, קורא לוותר על השקל - "המטבע הקטן והזניח" - ולעבור לדולר. לזה ציפיתי מזמן. במוקדם או במאוחר יממשו הישראלים את חלומם לחיות בעולם הדולר, ואיזו הנאה עצומה יישאבו מקניית לחם אחיד בדולר, זוג נעלי אילת )שמן הסתם ישנו את שמן לנעלי מיאמי( בחמישה דולר, וכו'. החיים פתאום ייראו הרבה יותר מתוקים, הרבה יותר "שווים"

אותו סבר פלוצקר חזר לפני כשנתיים ממסע בארצות הברית, וכולו עולה על גדותיו מהתפעלות והתפעמות. הוא עשה שם חיים משוגעים, חי במלונות פאר, ראה כמה הכל יפה ועשיר ופורח, ולא יכול היה שלא לשיר את שבחיה של המעצמה הענקית שישראל תלוייה בה כמו עובר באימו. הוא לא ראה את מליוני האנשים שאין להם שום ביטוח רפואי ויכולים להתפגר ברחוב מבלי שאיש יניד עפעף; הוא לא ראה את חסרי-הבית ישנים באיי-תנועה ופתחי חנויות )כולל בחורפים הקשים(, הוא לא ראה את מצוקת הדיור בשכונות העוני של הערים הגדולות, הוא לא ראה את העזובה והטינופת שבתוכן גדלים מיליוני ילדים אמריקאים, את בתי-הכלא המפלצתיים המשמשים בסיס לסרטי זוועה בידיוניים, את ההוצאות להורג - כולל של אנשים לא-שפויים שלא מבינים את הנעשה איתם, וכאלה שביצעו את פשעיהם בהיותם קטינים - את הניצול המחפיר של מהגרים "לא חוקיים", וכן הלאה. הוא פגש רק את "האנשים היפים", את האמידים ובעלי ההון, את אלה שהחברה האמריקנית מטיבה עימם, והמימשל הנוכחי עוד הוסיף הרבה קצפת על עוגת העושר שלהם.

מה פלא שסבר פלוצקר רוצה שנעבור לדולר, שנוותר על השקל "הקטן והזניח". חלומה הגדול של ישראל, כמעט מימיה הראשונים, היה שארצות הברית תספח אותה. למה שלא נהיה כמו פורטו-ריקו, אי אמריקני מנותק גיאוגרפית מן היבשת? למה שלא נהיה המדינה החמישים-ואחת? מי צריך את העצמאות המצחיקה הזאת, את הניסיון המגוחך להשתייך למזרח התיכון, רק מפני שאברהם אבינו ומשה רבנו בחרו בפיסת הקרקע הזאת? - והרי יהודים אפשר להיות בכל מקום.

הרי את השפה העברית, העתיקה והייחודית, אנחנו בלאו הכי כבר זונחים במהירות. הישראלי המצוי מדבר במין בלילה של עברית מהולה במילים וביטויים באנגלית )פחות-או-יותר(, והתהליך מתקדם במהירות עצומה. ברחוב תלויים שלטי ענק האומרים, "העיתון העברי הטוב ביותר הוא בכלל באנגלית!" - זוהי פרסומת לעיתון "ג'רוסלם פוסט". ומכר שלי שמע במו אוזניו שופטת בבית המשפט העליון )!( אומרת למתדיינים בפניה, "וואנס שני הצדדים הגיעו להסכם..." כאילו אי אפשר לומר את זה בעברית.

יש המבקשים להכריז על יום ראשון כיום המנוחה הישראלי. זה יצרף אותנו למערב גם מבחינה זו. ולא חשוב שבישראל יום ראשון היה מאז ומעולם בדיוק מה שהוא נקרא - היום הראשון בשבוע, מספיק שזה יוסיף לנו עוד קצת נופך "מערבי". ובכן, בואו נלך בעקבות סבר פלוצר, ולא נעצור בדולריזציה של המטבע. בואו נכריז על אנגלית כשפת המדינה, ונתחיל ליישם את ההחלטה בבתי הספר ובכל המוסדות הממשלתיים. בואו נצרף את צה''ל לחילות האמריקניים. בואו נכריז על החוקה האמריקנית כעל חוקת המדינה. יש עוד המון דברים שאפשר לבצע בתהליך הזה. הרי ברור שאלה שהקימו את המדינה עשו טעות אחר טעות. על כך אין שום ויכוח - אנחנו חיים עם התוצאות, והעם הפלסטיני האומלל חי עימן יום-יום. אין זה מקרה שהפטריוטים הגדולים ביותר בפוליטיקה הישראל, אנשים כמו בנימין נתניהו, הם גם פטריוטים גדולים של ארצות הברית. ואם לארצות הברית היה מותר לגרש את האינדיאנים מאדמותיהם ולהכניסם ל"שמורות" המנוהלות על ידי גוף ממשלתי שבראשו אנשים ממוצא אירופי - למה שאנחנו לא נוכל לעשות כך לפלסטינים?

בפפואה-גיניאה-החדשה התפתחה במהלך כמה דורות של שלטון קולוניאלי שפה הנקראת פיג'ין. אומרים שהשם הזה מקורו בהוואי, שם קראו המהגרים הסינים לשפת העסקים האנגלית "פיג'ין", שזהו היגוי סיני למילה "ביזנס". מכל מקום, הפיג'ין הפכה לשפה בפני עצמה, והיום מופיעים עיתונים וספרים בשפה זו. זוהי תערובת של מילים וביטויים באנגלית בצורה משובשת ללא-הכר ובמבנים מיוחדים במינם, שמקורם בשפות המקוריות והאבודות של השבטים המקומיים. מה שאני שומעת בארץ בשנים האחרונות הולך ונעשה יותר ויותר דומה לפיג'ין. מן ה"סלבריטאים" המייצגים את ה"טרנדים" החדשים ועד אותה שופטת בבית המשפט העליון, כולם מתייחסים "פור גראנטד" להתפוררות השפה העברית. וכאשר נעבור לדולר נעשה עוד צעד אחד קדימה.

ולפני שתתקיפו אותי על מסירותי לשפה העברית, אודה ולא אבוש שאני באמת פטריוטית של השפה הזאת. החייאתה בעמל רב היתה ההישג האחד והיחיד של הציונות שלא דבק בו רבב - העברית לא נישלה אף אחד )אולי קצת את היידיש והספניולית, אבל אלה בלאו הכי הלכו והתמעטו(, לא גירשה ולא הרסה, לא עקרה ולא עינתה. זוהי השפה העתיקה ביותר שהצליחו להחיות בעולם המודרני, ואין בעולם שפה כה עתיקה שילדים בכיתה אל"ף יכולים לקרוא בה. התנ"ך הוא הספר הקדום ביותר שאפשר לקרוא אותו כמו שקוראים את העיתון היומי. לכן כל כך כואב לי הלב כאשר אני רואה ושומעת וקוראת כיצד היא הולכת ומתפוררת, הולכת והופכת לפיג'ין. הצעתו של ספר פלוצקר עולה בקנה אחד עם התהליך הזה. החזיון היומי של חיילי צה''ל חמושים כמו חיילים בסרט מדע-בידיוני מסתובבים בשטחים ומתעללים באוכלוסיה המקומית דומה להפליא לתמונות המגיעות מעירק ומאפגניסטן, שם החיילים הם אמריקנים. אפשר לערבב את התמונות ולא תמיד לדעת מי הוא מי. אז בואו נשלים את התהליך. בואו נהיה אמריקה עד הסוף.

סוף