חוצפה!
05–2008
פעם היו
אומרים
כאן - בשמץ
גאווה -
"חוצפה
ישראלית",
אבל אין
לנו
סיכוי
להתחרות
בחוצפה
האמריקנית.
האמריקנים
רואים את
כל העולם
כמעין
שוליים
סביב
ארצות-הברית,
שוליים
המתחלקים
לשלושה
סוגים:
מקומות
שכדאי
לטייל
בהם,
מקומות
שצריך
לשלוט
בהם,
ומקומות
שצריך
להפציץ.
לפעמים
אותה ארץ
עוברת
מקטגוריה
אחת
לשנייה.
אבל כאשר ארצות הברית - שרק בעשור האחרון פלשה לשתי מדינות, אפגניסטן ועירק - מאשימה את אירן ב"התערבות" בנעשה בשכנתה עירק, כאשר נשיא ארה''ב עומד בפרלמנט הישראלי ומשווה את אירן - שלא פלשה לשום מדינה, אבל נפלשה ע''י עירק (בתמיכה אמריקנית) - לגרמניה הנאצית אחרי שפלשה לפולין, ומשווה אנשים (רמז לבאראק אובאמה) המוכנים לנהל מו''מ עם שליטיה לאלה שדגלו ב"פייסנות" מול גרמניה הנאצית, צריך לתת לו פרס נובל לחוצפה.
ההתחנפות של האיש הזה - המתואר בתקשורת האמריקניים כנשיא הגרוע ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה - למנהיגי ישראל, הדברים המטומטמים שהוא אומר בחיוך אווילי ובהבעת שכנוע עמוק - "שרון הוא איש שלום", "אולמרט הוא איש ישר", "אתם העם הנבחר, אף לא פלשתם לארצות אחרות, לא הייתם אימפריאליסטים" - היו אבסורדיים גם אילו אמר אותם אדם סתם. כאשר הם נאמרים על ידי נשיא ארצות הברית, האיש היכול מתוך קפריזה למחוק מדינה שלמה מן המפה (כפי שהילארי קלינטון איימה לעשות לאירן), אז זה כבר לא מגוחך, אלא מחריד.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה האיש הזה מתקבל בזרועות פתוחות ובלי הפגנות המוניות. לא פלא שהוא אוהב לבוא הנה.
ובעניין קצת שונה. שרת החוץ ציפי ליבני אמרה שהשלום יגיע כאשר הפלסטינים ישכחו את המילה "נכבה". ברור שזו התבטאות טיפשית של אדם חסר כל אמפתיה. מה אם יקום איזה גוי ויאמר, "מצבם של היהודים בעולם יהיה הרבה יותר טוב כאשר הם ישכחו את המילה 'שואה'." הפלסטינים חיים עם תוצאות הנכבה יום אחר יום, שנה אחר שנה, וכאשר אשה המייצגת את המדינה שהקמתה גרמה לנכבה אומרת להם לשכוח את עצם המושג, זוהי אמירה הראוייה להירשם בספרי ההיסטוריה, תחת קטגוריה "דברי איוולת מאוסים".
אבל האמת היא הפוכה - השלום יבוא כאשר ישראל תכיר בנכבה, ותעשה ככל יכולתה לפצות על תוצאותיה ולשקם את קורבנותיה. ישראל דרשה ודורשת מן האומה הערבית להכיר בשואה והשלכותיה על העם היהודי - למרות שלערבים לא היה חלק בג'נוסייד הנאצי - אבל מסרבת להכיר באסון שעצם הקמתה המיטה על העם הפלסטיני. אם מתישהו יהיה כאן שלום, זה יהיה רק כאשר ממשלת ישראל תכיר בנכבה במקום לדרוש מקורבנותיה לשכוח אותה.
אבל כאשר ארצות הברית - שרק בעשור האחרון פלשה לשתי מדינות, אפגניסטן ועירק - מאשימה את אירן ב"התערבות" בנעשה בשכנתה עירק, כאשר נשיא ארה''ב עומד בפרלמנט הישראלי ומשווה את אירן - שלא פלשה לשום מדינה, אבל נפלשה ע''י עירק (בתמיכה אמריקנית) - לגרמניה הנאצית אחרי שפלשה לפולין, ומשווה אנשים (רמז לבאראק אובאמה) המוכנים לנהל מו''מ עם שליטיה לאלה שדגלו ב"פייסנות" מול גרמניה הנאצית, צריך לתת לו פרס נובל לחוצפה.
ההתחנפות של האיש הזה - המתואר בתקשורת האמריקניים כנשיא הגרוע ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה - למנהיגי ישראל, הדברים המטומטמים שהוא אומר בחיוך אווילי ובהבעת שכנוע עמוק - "שרון הוא איש שלום", "אולמרט הוא איש ישר", "אתם העם הנבחר, אף לא פלשתם לארצות אחרות, לא הייתם אימפריאליסטים" - היו אבסורדיים גם אילו אמר אותם אדם סתם. כאשר הם נאמרים על ידי נשיא ארצות הברית, האיש היכול מתוך קפריזה למחוק מדינה שלמה מן המפה (כפי שהילארי קלינטון איימה לעשות לאירן), אז זה כבר לא מגוחך, אלא מחריד.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה האיש הזה מתקבל בזרועות פתוחות ובלי הפגנות המוניות. לא פלא שהוא אוהב לבוא הנה.
ובעניין קצת שונה. שרת החוץ ציפי ליבני אמרה שהשלום יגיע כאשר הפלסטינים ישכחו את המילה "נכבה". ברור שזו התבטאות טיפשית של אדם חסר כל אמפתיה. מה אם יקום איזה גוי ויאמר, "מצבם של היהודים בעולם יהיה הרבה יותר טוב כאשר הם ישכחו את המילה 'שואה'." הפלסטינים חיים עם תוצאות הנכבה יום אחר יום, שנה אחר שנה, וכאשר אשה המייצגת את המדינה שהקמתה גרמה לנכבה אומרת להם לשכוח את עצם המושג, זוהי אמירה הראוייה להירשם בספרי ההיסטוריה, תחת קטגוריה "דברי איוולת מאוסים".
אבל האמת היא הפוכה - השלום יבוא כאשר ישראל תכיר בנכבה, ותעשה ככל יכולתה לפצות על תוצאותיה ולשקם את קורבנותיה. ישראל דרשה ודורשת מן האומה הערבית להכיר בשואה והשלכותיה על העם היהודי - למרות שלערבים לא היה חלק בג'נוסייד הנאצי - אבל מסרבת להכיר באסון שעצם הקמתה המיטה על העם הפלסטיני. אם מתישהו יהיה כאן שלום, זה יהיה רק כאשר ממשלת ישראל תכיר בנכבה במקום לדרוש מקורבנותיה לשכוח אותה.
|