לתוך האווירה המתוחה הזאת פורצת דמות ספרותית חדשה - סופר צעיר מרקע פשוט מפרסם ספר בעל
אופי אוטוביוגרפי, 'בנים ואוהבים' שמו. זהו ספרו השני של דייויד הרברט לורנס בן העשרים ושמונה,
אבל הוא זוכה להרבה יותר תשומת לב מן הקודם. ראשית, מפני שזהו ספר פרולטרי באמת, ממוקם
באזור של מכרות הפחם בצפון אנגליה, ומתאר את חייהם של כורי פחם מבפנים. סיבה נוספת היא
שהמסר העולה מן הרומן נשמע מהפכני - האשה השלמה היא זו היודעת תשוקה מינית וקשר ארוטי
חזק עם בן-זוגה. האשה המתנזרת ממגע כזה היא נכה נפשית. יתר על כן, הגבר יכול לחיות ולנסוק
מעלה רק עם אשה השותפה לו במלוא מובן העניין.

לאמיתו של דבר, דמויות פרולטריות כבר הופיעו ביצירות ספרותיות, אפילו כורי-פחם, ולו רק כדמויות
משניות, כמו בספרו של צ'ארלס דיקנס 'זמנים קשים'. מאוחר יותר גם תומאס הארדי - שהשפעתו על
לורנס ניכרת מאוד בספר זה - וארנולד בנט כתבו רומנים שדמויותיהם המרכזיות שייכות למעמד
העמלים, בכפר או בתעשייה. אבל לורנס עשה כאן דבר יחיד במינו - הוא שילב את המסר הפסיכולוגי-
פרוידיאני שהגיע מוינה (ספרו של פרויד 'שלוש מסות על תורת המיניות' ראה אור בשנת 1905 ) עם
התיזות של ניטשה ועם התיאור הנטורליסטי של רומין רולאן, ורקח מרקחת בעלת אינטנסיביות עצומה.
את ההשפעות לא קשה לזהות - ילדותו של פול מורל, גיבור הרומן, מזכירה את ילדותו של ז'אן
כריסטוף; יחסיו ההדוקים עם אימו, שאכזבתה מבעלה וולטר גורמת לה להציב את בניה במקומו,
בפירוש מדיפים ריח וינאי; תיאורי הטבע העשירים מזכירים את מיטב יצירתו של הארדי, (אותה אנחנו
מכירים ברומנים 'ראש העיר קאסטרברידג'' ו'טס לבית דרברוויל'), כפי שדמותה של מרים ליוורס מזכירה
את סו בריידהד ברומן של הארדי 'ג'וד האלמוני'; תמונת החברה האנגלית באזורי התעשייה של אנגליה
מזכירה את תיאוריו של ארנולד בנט בספריו על 'חמש הערים' של תעשיית החרס, ואילו הדגש על הגבר
הפורץ את מסגרות ומגבלות מוצאו משמיע צליל ניטשיאני ברור.

אלא שההשפעות אינן כל הסיפור. עוצמתו של הרומן נובעת מכשרונו הספרותי של המחבר, שבספר זה
מצא את ביטויו העשיר והמשכנע. במבט לאחור - שהוא תמיד המבט הקובע בביקורת הספרות - דומה
שאפשר לקרוא לספר 'על הסף', כי הוא נכתב ממש על סף המהפכה האדירה שטילטלה את אירופה -
ובעקיפין את כל העולם: מלחמת העולם הראשונה, שפרצה שנה אחרי הופעת הספר. כתוצאה
ממלחמה זו נפלו שלוש אימפריות ותיקות ואדירות - העותמנית, ההבסבורגית והרוסית-צאריסטית.
אחריה זכו הנשים ברוב מדינות המערב בשיוויון זכויות אזרחיות, המהפכה הבולשוויקית הולידה את
ברית-המועצות, וארצות הברית הפכה להיות המעצמה מספר אחת בעולם והחלה להאפיל על בריטניה
וצרפת. המאה העשרים החלה באמת.

ניצנים של התהליכים הללו ניכרים כבר ב'בנים ואוהבים'. דמותה של קלרה - הסופרז'יסטית,
המתעקשת להיות עצמאית וחופשייה - היא כבר דמות מודרנית. לעומתה גב' מורל, אימו של פול,
וכמותה שאר האימהות בנות אותו דור - גב' ליוורס, אימה של מרים, גב' רדפורד, אימה של קלרה -
שייכות עדיין לעולם הויקטוריאני. חייו של פול מורל, החל מילדותו בבית הקטן בשכונת הכורים בו
מעמדו של האב עדיין קובע, ועד לחייו כגבר עצמאי, העובד למחייתו בעיר נוטינגהם, לומד במכללה,
מתפתח מבחינה תרבותית ומתקדם מבחינה חברתית, משקפים את מסלול חייו של המחבר עד שנות
העשרים המוקדמות שלו. כאשר הופיע הספר כבר חי עם פרידה, האשה הגרמניה שמוצאה מן האצולה
מתפתח מבחינה תרבותית ומתקדם מבחינה חברתית, משקפים את מסלול חייו של המחבר עד שנות
העשרים המוקדמות שלו. כאשר הופיע הספר כבר חי עם פרידה, האשה הגרמניה שמוצאה מן האצולה
הגרמנית הזעירה שהיתה אשתו של אחד ממוריו של לורנס בנוטינגהם ואם לשני ילדיו, שאיתה ברח
ואיתה חי עד סוף ימיו הקצרים.

בעיני האנשים איתם התרועע אחרי שעבר לגור בלונדון - אנשים כמו ליידי אוטולין מורל, פטרונית
סופרים ואמנים (אותה תיאר בצורה קריקטורית בספריו הבאים), אולדוס האקסלי, ג'ון מידלטון מארי
ואשתו הסופרת הניו-זלנדית קתרין מנספילד - היה לורנס מעין תופעת טבע, וספרו 'בנים ואוהבים'
פתח בפניהם עולם שלא הכירו. כדי לתפוס את מלוא משמעותו של הרומן הזה בעיניהם יש להביא
בחשבון הבדל משמעותי ביותר בין חייהם של ילדי המעמדות השונים באנגליה. נאמר על האנגלים שהם
שונאים את ילדיהם - המעמדות הגבוהים נפטרים מהם כשהם בני שש או שבע כשהם שולחים אותם
לפנימיות, ובחופשות בבית מפקידים אותם בידי אומנות; הורים ממעמד העובדים, לעומת זאת, מוציאים
את ילדיהם מן הבית בגיל 15 . ברור שמבחינה רגשית מצבם של ילדי העובדים עדיף - הם לפחות זוכים
לחיות בחיק משפחותיהם בשנים הקריטיות של ילדותם. לשם השוואה, ידידו של לורנס, הסופר
והאינטלקטואל אולדוס האקסלי, שבא מן החברה הגבוהה, נשלח לפנימיה בגיל שבע, וזאת למרות
שכבר היה עיוור למחצה. מכאן שהקשר החזק והאינטנסיבי שבין לורנס הילד והמתבגר לבין אימו היה
נושא חדיש ומרתק עבור הקוראים שברובם לא זכו ליחסים כה אינטימיים עם הוריהם.

לימים יאמרו המבקרים שספריו המאוחרים יותר של לורנס, ובעיקר 'קשת בענן' ו'נשים אוהבות', עולים
על 'בנים ואוהבים'. אני מעדיפה דווקא את זה שלפנינו. יש בו עושר עצום הנובע מכישרון ההתבוננות
והתיאור המופלא של לורנס, שמאוחר יותר ישמש אותו בכתיבת ספרי מסע מעולים. כאן הוא מתאר
נופים והקשרים אנושיים המוכרים לו מקרוב, והוא מקנה חיוניות נפלאה לכל דבר שהוא נוגע בו בעיטו
- פרחים, נופים, רחובות, לבוש, מאכלים... את התיזות המרכזיות של יצירתו הכוללת אפשר למצוא כאן
כמעט בשלמותן בפרק השנים-עשר בחלק השני של הרומן, פרק הנקרא 'תשוקה'. (עלי להודות שלא נוח
כי משמעותה הרבה יותר רחבה וגם לפעמים שונה ,'Passion' לי עם התרגום המקובל הזה למילה
יכולה לציין זעם, להט, להיטות, שנאה בוערת, מסירות, ועוד. Passion .' בתכלית מן המילה 'תשוקה
אבל לפעמים אין ברירה אלא להשתמש במילה 'תשוקה', ובמקרה דנן היא די מתאימה.) בפרק זה מסכם
פול מורל את יחסיו עם מרים ליוורס, שהיתה חברתו הקרובה במשך כמה שנים. כבר קודם לכן פסל
אותה כאשר כתב לה, 'אני יכול להעניק לך רק אהבה רוחנית. נתתי לך אותה עד כה במשך זמן ארוך...
את נזירה... נתתי לך את מה שהייתי נותן לנזירה קדושה, כמו נזיר לנזירה...' (עמ' 331 ). אבל לאחר
שיחסיו עם קלרה פרחו והבשילו, הוא אומר לה על מרים: 'אילו הייתי עכשיו בחברתה היינו מקשקשים
.( על "המסתורין הנוצרי" או על איזה קשקוש אחר מן הסוג הזה. תודה לאל שאני לא שם!' (עמ' 419
הקשר הארוטי שלו עם קלרה מפענח עבורו את הקשר בין אימו לאביו - על אף הנתק הבולט ביניהם,
על אף הפער התרבותי, על אף שהאב נעשה במהלך השנים לדמות כבוייה. 'זהו משהו גדול ובעל
עוצמה, שמשנה אותך כשאתה נפגש עם אדם אחר...משהו שמפרה את הנשמה ומעניק לך את היכולת
להמשיך ולהתבגר.... [ועל אימו ואביו] כן, ובתוך תוכה היא מרגישה אסירת תודה לו על שהוא העניק
לה את זה, אפילו היום...' (עמ' 409 ). הרעיון הזה יהיה מרכזי בהמשך כתיבתו, וישמש אותו גם בציוריו,
שגם הם, כמו יצירתו הספרותית, זיעזעו וקוממו את האליטה השמרנית שהחרימה, צינזרה ופסלה
אותם.

פול מורל היה בן דמותו של לורנס, ומשהו ממנו נמשך ביצירתו. לימים יקרא למאהבה של ליידי
צ'אטרלי, אותו מאצ'ו פרולטרי המעורר לתחייה את הגברת המעודנת שבעלה האריסטוקרטי משותק
וחסר כוח גברא - אוליבר מלורס, ושם המשפחה הזה דומה מאוד לשם מורל.

לתרגם את הספר הזה לעברית זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית. חלק ניכר מן הדיאלוג הוא בדיאלקט
מקומי המיוחד לא רק בהיגוי אלא גם באוצר מילים ובתחביר. בעברית אין דיאלקטים מקומיים, והטעות
המקובלת היא לתרגם דיאלקטים כאילו הם שפה משובשת. ולא היא - הדיאלקטים השונים, בין אם מן
האיים הקריביים, מדינות הדרום בארה''ב או אזורים כפריים בבריטניה - תקניים ונכונים לא פחות מן
השפה של דרום אנגליה המוכרת בעולם כ'אנגלית של המלכה'. טוב עשתה המתרגמת שלא ניסתה
להמציא תחליף עברי לצורת הדיבור הזאת, כך שדבריו של וולטר מורל, בין השאר, אינם נשמעים משונים
אינם אביזרים רפואיים או כירורגיים, surgical appliances או מאולצים. יש לי רק שתי הערות קטנות
כפי שנאמר גם בהקדמה וגם במהלך הספר, אלא פשוט חגורות-בטן וחגורות תמיכה לסובלים משבר
אינו 'מחבת הולנדית', Dutch oven , (מה שהיו קוראים אצלנו קילע), גרביים אלסטיות וכדומה. שנית
כפי שנאמר בעמ' 428 ואילך, כי אם פשוט סיר ברזל בעל מכסה. התרגום בכללותו קריא וסביר.

סוף