מעשה בקבוצה קטנה של תלמידים מחוננים הלומדים יוונית קלאסית אצל פרופסור מיוחד במינו, דמות הנראית דיימונית במקצת, המעודד אותם להשקיע את עצמם לא רק בשפה ובספרות היוונית העתיקה, כי אם גם בהלך המחשבה והרגשות של אותה חברה רחוקה. כוונותיו אנינות ומעודנות ואינטלקטואליות, אבל הסטודנטים, אנשים צעירים הרואים עצמם יחידי-סגולה ועליונים בקרב חברת הסטודנטים, מתפתים לנסות לשחזר חווייה מן התקופה בה הם עוסקים. התוצאה מזעזעת אותם ופותחת שרשרת של הסתבכויות וארועים יותר ויותר מסוכנים, המקעקעים את תשתית חייהם, כל אחד לחוד וכולם יחד כקבוצה.

כל זה מסופר על ידי אחד מן החבורה, האחד שהצטרף אליהם מאוחר ובעצם אינו שייך לעולמם, אם כי הם מאמצים אותו כמעט ללא הסתייגות. הסיפור פותח בתיאור רצח, כך שלא מדובר כאן במותחן - הקורא יודע מראש מי נרצח ועל ידי מי, והספר משחזר את הארועים מתחילתם. האירוניות המרובות מושחלות לתוך הטקסט באלגנטיות - כך למשל, אומר המורה הכריסמטי של הקבוצה: 'אני חושש שתלמידי לעולם אינם מאוד מעניינים בעיני, מפני שאני תמיד יודע בדיוק מה יעשו' (עמ' 39 ). אבל הפרופסור טועה - אין לא מושג מה עושים תלמידיו מחוץ לכותלי חדרו בקולג'. הוא עצמו כאילו משחק תפקיד - קצת נוסח אוסקר וויילד או ורלן, למרות האווירה הקלאסית-הפשוטה-כביכול שהוא יוצר סביבו. אבל למעשה הוא אינו מודע לכך שהתורה שהוא מרביץ בתלמידיו המוכשרים ממריצה אותם לעבר תהום שהם כורים לעצמם. בבוא העת, הוא נבעת מן האפקט של הוראתו ומסתלק, ואין מי שיטיל בו אשמה.

אירוניה אחרת נובעת דווקא מן האינטליגנציה הגבוהה של מבצעי הפשע - 'אם ננסה לכוון את הארועים יותר מדי בקפדנות [אומר הנרי, הגאון שבחבורה], להגיע לנקודה מסויימת דרך מסלול הגיוני, מכך נובע שאפשר ללכת באותו מסלול הגיוני מאותה נקודה מסויימת ולהגיע בחזרה אלינו. עין ערנית תמיד תבחין בהיגיון. אבל מזל? הוא בלתי- נראה, משתנה, תלוי בכוחות אחרים...' (עמ' 300 ). הכל נכון והמזל, לכאורה, משחק לידיהם - אבל רק בטווח הקצר. הסיפור מתפתח בהדרגה, שלב אחר שלב, בהתבוננויות מעמיקות והולכות של הדמויות המרכזיות ולא פחות מהן של הדמויות הסובבות, שאינן חלק מן הדרמה המרכזית אבל מקנות לה את התהודה כפי שהמקהלה מקנה את התהודה לטרגדיה היוונית הקלאסית. יש קטעים מבדחים - גם זה מתבקש מן האיכות הקלאסית, כי מהי יוון העתיקה בלי קמצוץ המלח שהוא ההומור - ויש קטעים קורעי-לב. והכל נשזר לתוך העלילה המתפתחת, צעד אחר צעד, לקראת הבלתי-נמנע. ואגב, הבלתי-נמנע אינו הסיומת המתבקשת בסרט מתח, בהתאם לקלישאות ההוליוודיות, כי אם הבשלת התהליכים האינטלקטואליים, המוסריים והרגשיים בקרב הדמויות הפועלות.

עם כל זאת, הספר אינו כבד - הוא מרתק, עשיר בדמויות ומצבים, ציורי וססגוני גם מן הבחינה הויזואלית וגם מן הבחינה החברתית. אם זהו רומן הביכורים של סופרת בשנות העשרים לחייה, אפשר לצפות לעוד יצירות מעולות בעתיד. אני, מכל מקום, מתכוונת לשמור על העותק שלי.

סוף